All the photos are taken by me, ask me for use them.
אם חולפים ברחוב ביאליק, אי אפשר שלא לשים לב לרצף הבתים ברחוב שעברו שימור נראה לעין. צבעוניות עזה וקו מלוטש שדילגו על בניין הבאוהאוס בבנין מס' 18 ברחוב, שהאדריכלות שלו מדברת בשם עצמה ולא ממהרת להידחף בתור.
פרוייקטים של שימור בעיר מתרבים, והתוצאה תמיד יפה לעין ומאוד מזמינה (מזמינה לצלם אימג' לאינסטגרם בעיקר).
אבל האם הם אותנטים?
אנשי הבאוהאוס ידועים בקו אחיד,מינימליסטי ופשוט. הלבן שמסמל את הבאוהאוס בעיר והקווים השכלתניים הפכו לאייקוניים במרוצת השנים.
80 לערך.
והנה הגיע הזמן לתמוך, לייצב ו... לתת טרנספורמציה אישית כיושבי תל אביב במחזור הנוכחי.
והמונוכרום הופך לפסים של כתום וחמרה, קווים חדים מתחדדים וגליים נמרחים.
האם יש מקום לטרנספורמציה או שמוטב לחזק ולשפץ מבלי לפגוע באסטתיקה המקורית?
ענין שנתון לפרשנות אישית, אני מעדיפה את האותנטיות,כפי שהיא בביאליק 18. הקילופים והרטיבויות רק מוסיפים בעיניי, כששפכטל של צבע מכסה היסטוריה חשובה במטרה להיות טרנדי ועדכני.
ניתן להביט על בתים נוספים ששומרו ברחוב ביאליק בכתבה הזו של Xnet מאת אבי לוי
פרויקט שרונה, שימור בתי הטמפלרים והפיכתם למתחם בילוי, בולט בהקשר הזה. כשמטרת מלאכת השימור להפוך את המבנה לאטרקציה, נראה שכל האמצעים כשרים והתוצאה שונה בתכלית מהמקור ומאוד מתחנפת.
שרונה דורסת את הסיפור ההיסטורי של המבנים בדרכה להשגת הקומוניקטיביות ואהדת ההמון.
שימור עדין ומנומס הוא שמביע כבוד למבנים, כששפכטלי צבע לעיתים מהדהדים כבולדוזר.
ההנגשה של מבני הטמפלרים צלחה מידיי, קיבלנו קניון אלטרנטיבי והסיורים שנערכים במקום לא ממחישים דבר מלבד יוזמה אדריכלית מודרנית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה