יום שבת, 2 בספטמבר 2017

תיירת בארצי שלי

מה מבקשים תיירים כאשר הם מבקרים ביעד אורבני חדש? כמה מונומנטים שיוכלו להגיד שראו, מקום לשתות בו קפה ולאכול מאפה זר, זכרונות מרחובות בצבעים אחרים ובבניה ישנה מספיק כדי להיות אקזוטית. כיכרות ומזרקות, לא יפים בהכרח, שיופיעו תדיר בנוף יספקו את האפקט.

אנשים בכיכר רבין בתל-אביב, מעמידים פנים שהם בכיכר טרפלגר בלונדון

מה מבקשים תיירים מחופשתם? לא לחשוב על הדבר הבא, לא לחשוב בכלל.
בקיץ הזה, לא חדלתי לרגע מעיסוקיי שלא לזמנים קצובים וקצרים. עומס מטלות ומחויבויות מנעו טיול לחו"ל או אסקפיזם נקי וממושך. ובעוד הצורך להרפות ולגלות מרחבים חדשים נותר בעינו, הפכה תל-אביב לפריז, שטוקהולם וניו-יורק. פשוט עשיתי כאילו.
תאכילו את העציצים ותשקו את החתולים, אנחנו נחזור בעוד חודש
דודים של חבר הודיעו שהם יוצאים לטיול בתאילנד לכבוד בת-המצווה של הגדולה והציעו לנו להשתכן בדירתם הקטנה ברמת אביב. הדירה, שני מפלסים בבניין בין ברודצקי לרידינג, הייתה כל מה שהיינו צריכים כדי לעבור את הקיץ במצב רוח מרומם ביחס לעובדה שאנחנו נשארים פה. כלל ראשון לייצור אווירית חופשה בסביבתכם השגרתית – סבלטו.
קו הרקיע של תל-אביב מהדירה ברמת-אביב



הפסקתי לקרוא מבזקי "פוש" של אתרי החדשות הישראליים, טיגנתי ביצי עין על מחבת שאיננה שלי, חמדתי שקית רב-פעמית לסנדוויצ'ים של איקאה כתחליף לפילוח תמרוקים ארוזים מהמלון, אימצתי את  קניון רמת אביב ודמיינתי שהוא גאלרי לאפייט ושתיתי קפה של בוקר בצפון העיר, במקום שניסיתי זאת הפעם הראשונה. ובמילים אחרות, למה להשקיע 4,000 שקל על חופשה כשאפשר במקום לרכוש יכולת רמייה עצמית?