אי אפשר להתחיל לדבר על תל אביב מבלי להזכיר את הדבר הגדול שהתחולל בה בשבועות החולפים... הכיכר המוגבהת והצבעונית ירדה. אפשר לקרוא לה סמל (יש נטייה להגזמה בערכו של המת לאחר מותו).
אני לא יודעת למה ואני לא יודעת איך אבל מבחינתי כאילו הדבר לא קרה. עד שירדו הגדרות הכעורים שהקימה העירייה משני צידי הרחוב (ובמרכזו עד לא מזמן), כנראה שלא אבין עד הסוף שהיא איננה. מרגיש שברגע בו נמחתה כיכר דיזינגוף שכחתי בכלל שהייתה. אולי אני חווה את השלב הראשון במה שנקרא מודל קובלר-רוס.
ומדוע? מדוע היא איננה עוד? מחשבה שנייה שעלתה במוחי סביב ההרס (גם אתם חושבים שדחפורים מסוג די-9 מעוררים באופן אוטומטי תגובה אמוציונלית אצל ישראלים, מכל הקשת הפוליטית?): מי מחליט איך תיראה העיר- מה ישאר ומה יזוז? מה כוחו של מי שהעיר היא בליבו אל מול בעל המאה?
--
את ההקדמה הארוכה לסדרת הפוסטים שרשומה זאת היא אחת ממנה, אתם יכולים לקרוא פה.
ובקצרה: כמה אינטרפטציות ופתרונות תכנוניים-עיצוביים למקומות ברחבי העיר שאליהם אנחנו חוזרים שוב ושוב ושוב.
כמה מכיכרות עירינו וכמה מכיכרות עירם \\
כיכר הבימה
AT&T Performing Arts Center: Sammons Park | Landscape Performance Series
Woolwich Squares by Gustafson Porter,London, United Kingdom
כיכר גבעון
Teikyo Heisei University,Nakano, Tokyo
Stortorget, Gävle, Sweden. By Studio Bernstrand
כיכר הסינמטק, רח' הארבעה
צילום: סטודיו מורן סקלי
צילום: סטודיו מורן סקלי
Mazzini square, Jesolo, Italy. Seats by Harris Metalco
Nicholson Street Mall By Hassell, Melbourne
בפוסט הבא\\ הטיילת שלנו והטיילת שלהם.
צילום כיכר הבימה וכיכר גבעון:
טל גלעדי
Canon G-5
