תיירת בארצי שלי

מה מבקשים תיירים כאשר הם מבקרים ביעד אורבני חדש? כמה מונומנטים שיוכלו להגיד שראו, מקום לשתות בו קפה ולאכול מאפה זר, זכרונות מרחובות בצבעים אחרים ובבניה ישנה מספיק כדי להיות אקזוטית. כיכרות ומזרקות, לא יפים בהכרח, שיופיעו תדיר בנוף יספקו את האפקט.

אנשים בכיכר רבין בתל-אביב, מעמידים פנים שהם בכיכר טרפלגר בלונדון

מה מבקשים תיירים מחופשתם? לא לחשוב על הדבר הבא, לא לחשוב בכלל.

בקיץ הזה, לא חדלתי לרגע מעיסוקיי שלא לזמנים קצובים וקצרים. עומס מטלות ומחויבויות מנעו טיול לחו"ל או אסקפיזם נקי וממושך. ובעוד הצורך להרפות ולגלות מרחבים חדשים נותר בעינו, הפכה תל-אביב לפריז, שטוקהולם וניו-יורק. פשוט עשיתי כאילו.

תאכילו את העציצים ותשקו את החתולים, אנחנו נחזור בעוד חודש

דודים של חבר הודיעו שהם יוצאים לטיול בתאילנד לכבוד בת-המצווה של הגדולה והציעו לנו להשתכן בדירתם הקטנה ברמת אביב. הדירה, שני מפלסים בבניין בין ברודצקי לרידינג, הייתה כל מה שהיינו צריכים כדי לעבור את הקיץ במצב רוח מרומם ביחס לעובדה שאנחנו נשארים פה. כלל ראשון לייצור אווירית חופשה בסביבתכם השגרתית – סבלטו.

קו הרקיע של תל-אביב מהדירה ברמת-אביב

הפסקתי לקרוא מבזקי "פוש" של אתרי החדשות הישראליים, טיגנתי ביצי עין על מחבת שאיננה שלי, חמדתי שקית רב-פעמית לסנדוויצ'ים של איקאה כתחליף לפילוח תמרוקים ארוזים מהמלון, אימצתי את  קניון רמת אביב ודמיינתי שהוא גאלרי לאפייט ושתיתי קפה של בוקר בצפון העיר, במקום שניסיתי זאת הפעם הראשונה. ובמילים אחרות, למה להשקיע 4,000 שקל על חופשה כשאפשר במקום לרכוש יכולת רמייה עצמית?

לא ישן ולא חדש ולא בטיח

יש כל מיני דרכים להסתכל על תל-אביב, אחת מהן היא חלוקתה של העיר לחדש ולישן והתרפקות על השילוב ההרמוני-לכאורה שביניהם.

נו שווין, מה שגורם לכם להרגיש טוב עם עצמכם.

 הצטלבות כיכר המושבות 

הדילמה בין הזקן לצעיר מתעוררת ביתר שאת כשאת מתלבטת בבחירת בן\בת זוג ותוהה במוסד המונוגמיה. וגם כשמסתכלים על קו הרקיע של תל-אביב.

זקפתם של גורדי השחקים המבריקים בשמש עשויה לקסום, יפים הם הנעורים.

אבל אלו שראו דבר או שניים, שרדו עוד גל של פינוי בינוי ותמ"א, היו שם כשהחלטות גדולות נלקחו ושינוים היסטוריים קרו (תחשבו על זה שכל הבניינים החדשים נולדו תחת שלטון ביבי והם לא יודעים אחרת).

אלו, אורח רוחם הוא מעלתם. וכשמדובר בבנייני העיר, זוהי לא מעלתם היחידה - יש כמה שאפילו מתבגרים יפה. אותה לחות מן הים ששימנה את פניהם כשהיו צעירים, מקלה עימם בחריצת קמטים בבגרותם.

רחוב פבריגט פינת רחוב אילת

פבריגט פינת אילת

 פלורנטין, תל אביב

בימי הקיץ החמים, כשתחתית השיער נדבקת לעורף ועקבי הרגליים הופכים שחורים, מזכרתן של מדרכות העיר, הבניינים החדשים מתנכלים והישנים נוזלים בתבוסתנות.

אור השמש הנשבר על בנייני הזכוכית מסנוור את המביט בהם, כך יעשה למי שחורג את גובה העיניים. זאת לא המסיבה שלך, אומרים לך הבניינים התמירים, אתה יכול להשיג רק את מה שבגובה שלך.

רח' לילינבלום

רחבת כיכר גבעון

והבניינים הישנים, אלה אמורים לאסוף אותך לחיכם אבל במקום זה הם משתפצים ומשתמרים וערכם מהמיר. בימים החמים שהינם מסע הימלטות בין מקום ממוזג למקום ממוזג אחר, אין לך בית בעיר, אבל פתאום הכל שווה צילום לסטורי.

רחוב לילינבלום

רחוב לילינבלום

-----

כל התמונות צולמו ב-Canon G-15

כבסו את הכביסה המלוכלכת בחוץ

נווה שאנן, תל אביב

מה כבר יש לכם להסתיר?

כשאתם לובשים בגד מלוכלך, רואים עליכם ומריחים אתכם.

מה, אף אחד לא יודע שהם באוברדראפט?

שהם לא סובלים זה את זה, שהיא שם רק בגלל הכסף והוא שם רק כי היא יפה ושהם בכלל חושבים להתרגש אבל מה עם הילדים?
שאבא שלו הוא האחראי למותם של 21 הטייסים?
שהיא חושבת שהבחור שהיא נשואה לו, שליט העולם החופשי, הוא שמוק שוביניסט?

פלורנטין, תל אביב

נו, בחייכם. אנחנו קוראים אתכם עוד לפני שפציתם פה.

מה אתם חושבים, שזה שתהיו מסתוריים יוסיף לכם נקודות?

אתם בשנות האלפיים.

כאן מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה, סליחה, את האמת המזוככת שלכם, ומפיקים ממנה ספר ארבע במאה, פוסט בפייסבוק, טווייט בטוויטר או טור שישמרו ב- Saved ולא יקראו לעולם.

אף אחד לא יצחק מאחורי גבכם. במקום זה תהיו אהובים לכמה שעות ותוכלו לספר לעצמכם שאתם הקול של דורכם. מה רע?

פלורנטין, תל אביב

משום שפחות מאמת אין טעם לכתוב (שולמית אפפל)

ושקר הוא סתם סיפור טוב, או רע מאוד

כבסו את הכביסה המלוכלכת בחוץ. אבל אם אפשר, אל תכריחו אותנו לקרוא את זה.

לאון בלום, רמת אביב

---

התמונות צולמו  ב-Canon G-15

דקלי עירנו

שומרי הסף של העיר תל אביב אלו גורדי השחקים,

שומרי הראש של יושביה אלו הדקלים.

הם מיתמרים אל על בצעירותם, הופכים שפופים ומצהיבים בזקנתם, תופסים כיוון עם הרוח ונותרים דבקים בעמדתם. דבר לא יזיז אותם מלבד דחפורי השירות הסביבתי העירוני.

האדם הפוגש באהבתו על השדרה, זה המפציר בילדיו לעזוב את הגינה ולעלות הביתה להתקלח או זאת הקונה נעליים כדי לרפא את הכאב.

על כולם מביטים הדקלים ממרומם, יודעים משהו שאנחנו לא.

יודעים איזה נכס יכפיל את ערכו, מי יתחתן ומי יפריד כוחות, מה עתידם של כל הסטארט-אפים האלה ואיך תראה הכיכר בבוקר שאחרי הבחירות הבאות.

דרך יפו

מרפסת בצפון הישן

וושינגטוניה חוטית, וושינגטוניה חסונה. כמעט בכל פינה בעיר תל-אביב יפו מסתתר במלוא תפארתו עץ דקל.

בשורות רבות עשו עלייה אל העיר בשנים האחרונות והצליחו לעבוד על כולנו שאנחנו לא פרובנציאלים. יושבים בבית קפה ושותים נוזל מתערובת פולים ייחודית, קלייה מקומית וטחינה עצמית, לובשים בד דקיק שנוצר קונספטואלית בניו-יורק או בפריז (אבל מעשית נוצר בסין), שומעים פודקאסט, מרימים פסטיבל סרטים, מדברים על מערכת החינוך השוודית ורוצים את ראש הממשלה של קנדה.

בקיצור, מנסים להדחיק את העובדה שאנחנו פה ופה נשאר (במחוזות המדוברים לא מכירים באיום הגרעיני מאיראן).

דרך בגין

לתוך הקומפוזיציה תמיד מתגנב אמצעי ההסגרה ההוא. דקל עירוני, מאלה שנמצאים בכל מקום. חושפים את העובדה שכאן זה המידל-איסט.

או במילים אחרות: אל תגידו פרובנציאלים, תגידו אקזוטיים.

כי אם עם זה נתקענו אז לפחות בואו נהפוך את זה ליתרון.

רח' גליקסון

רח' החשמל, דקלים בינואר

שד' נורדאו

 חוף גורדון

חוף גורדון

בחורה עם תודעה דקלית מפותחת, מסתכלת מעלה כאשר היא מחפשת תשובה. להיעתר או לסרב, ללכת או להישאר, לפחד או לשחרר, ארבעה ימים בברלין או שבוע בקוס, לעשות פוני או לא לעשות.

הדקלים הם וותיקים, מנוסים ושומרי סוד.

הם לא מתלהמים אבל מצליחים להיות מושא התעניינות (כולם מצלמים אותם לאינסטגרם), מצביעי מרכז אבל יש להם מה להגיד.

דקל ואנוכי פוגשים את המצלמה הקדמית בסלולרי

דקל באישון ליל. שרונה, קריית הממשלה

ליום הולדתך, אאחל לך שתהיה כדקל. נמצא בכל מקום וזוכה למידת פופולריות יציבה, מסתכל על כולם מגבוה אבל משדר אנושיות, לא דורש יותר מדי תשומת לב ובכל זאת נמצא במרכז העניינים. בעל עבר והווה, אבל עתיד פתוח. אין לדעת מה מתכננת עבורך עיריית תל אביב יפו.

רח' שאול המלך

____

כל התמונות צולמו ע"י טל גלעדי, Canon G-15

הכל אותו הדבר

הכל אותו הדבר.
בסוף היום יונח הראש על הכר
ולמחרת אצא אל העולם מחדש.
כמו שעשיתי בעבר,
כמו שעושים כולם.

הכל אותו הדבר
אף אחד לא מיוחד.
כולם כועסים על ההורים,
נושאים עיניהם אל העיר.
מחפשים מגע חם
מתמלאים ומתרוקנים,
משתדלים לשים לב לפרטים הקטנים.
בחמש הדקות הראשונות מאז פתיחת העיניים,
כולם בוהים באוויר.

 

 רח' יהודה הלוי

החדש והישן בעיר דומים, הבניינים נעים באותם הקווים. מי באבן, מי בזכוכית. מי משנות השלושים, בחסותו של המודרניזם והסגנון הבינלאומי ומי מהשנה שעברה. זה הנקרא "פרויקט" ולא "בניין", "יזמו" אותו ולא "בנו" אותו ודירות בו נקנו בקבוצת רכישה.  

כל יושבי העיר רוצים את אותו הדבר ורודפים אחר אותו הדבר. ובסופו של דבר, הם עוזבים את העיר מאותה הסיבה בידיוק.

קונפורמיזם איננו רע, הוא הופך את כולנו למספרי סיפורים מיומנים המנסים לשכתב את עברם ובחירותיהם כך שישמעו מעניינים ושונים זה מזה.

השיחות בבתי הקפה בתל אביב הן הטובות ביותר, כולם מדברים, ובכן, על אותו הדבר אבל כל אחד מספר סיפור שונה אותו בדה מליבו או קרא במוסף סוף השבוע.

"בניו-יורק יש מיליון נערות עם חשבונות אשראי ב"בלומינגדיילס" וב"סאקס" הקונות את תכשיתיהן בעצמן. נערות הניגשות ל"טיפאניס'" וקונות לעצמן צמידים וטבעות. כן, זהו, ובמקרה שנדמה לך שאת משהו מיוחד, עלייך לדעת שנערות אלה גם למדו באוניברסיטה, קראו את "דוקטור פאוסטוס" ושמעו על זולא. וכולן אשפיות-מטבח. כל אחת מהן יודעת להכין אומצה מפולפלת ותרנגול ביין. כולן משתמשות באתו מרשם ארור.

בניו-יורק סיטי יש מיליון נערות-רווקות שמידתן שלושים ושמונה, שערן חלק ומעולם לא היו להן פצעי בגרות. אף את מהן איננה בתולה, כולן מוכנות ומזומנות לשכב עם גברים בדירות הסטודיו שלהן. כולן קוראות את מאמרי ה"קוסמו". וכמה שהן מתעניינות בפוליטיקה! הן ליברליות, הבחורות הללו. הן צועדות בקור אימים ומצטרפות למפלגות ועונדות כפתורים. האם הן הולכות לאסיפות מפני שהן מאמינות במטרות נשגבות? לא, הן הולכות לאסיפות כיוון ששם הן עשויות לפגוש גברים שמאמינים במטרות נשגבות".

שילה לוין מתה והיא חייה בניו-יורק \ גייל פאראנט, *1973

*טיעון נגד\בעד עלייה לארץ ישראל והקמת מדינה יהודית סביב שנת כתיבת ספר זה: בזמן שבמידל איסט נורו פגזים, נלחמו אנשים זה בזה וכמה אפילו נהרגו, בניו יורק יכולנו לחשוב על תיקים מבלומינגדיילס. מציאת זיווג לעומת זאת, נשארה בעיה פה ופה.

רח' שונצינו

____
צולם ע"י טל גלעדי, Canon G-15

עיר הספר

כבר הרבה זמן שספרים אינם 4 ב-100 עבורי.

הערימות שהצטברו בזמנו ליד המיטה הבהירו לי שהגיע הזמן להחליף את מושא האגרנות.

אז עברתי לליקוט שפתוני לחות.

את היחס לספרים שיניתי.

מאז, אני נצמדת בהסכמה אל האהובים שבהם ונוברת בהם שוב ושוב.

מעתיקה ציטוטים למחברת כחולה ומשכתבת אותם כך שאוכל לדמיין לרגע שהם נכתבו על ידי (לעולם המדד לספרים טובים יהיה רצוננו להיות מזוהים עימם וחתומים עליהם).

האירוע בכיכר רבין הוא מחווה אנושית ואינטלקטואלית נהדרת וגם פסטיבל קניות.

החיבור לספר הוא הגרסה המזוככת, הדבר עצמו.

בתוך הספרים של גפי אמיר אני מרגישה בבית, פוסעת בנוחות בעיר. עשור אחורה, ברחוב ארבע ארצות בצפון הישן. היא מתמללת אותי על אף שמרבית ספריה נכתבו לפני שנולדתי. כשאני הולכת בתל אביב שלי, אני בעצם מדמיינת שאני בתל אביב שלה.

שד' נורדאו, מרץ 17'

""את גרה לבד?", הוא שואל כשאני מחפשת את המפתחות.
"עם שותף"
"הוא ישן עכשיו?"
"אני חושבת. הוא בסדר"
"אני מקווה. ממש לא בא לי לפגוש מישהו אנטיפת כל פעם שאבוא אליך".

בנים מפזרים הבטחות כאלה ובנות אמורות להיות מאושרות. אני צריכה להסיק מזה שהוא יבוא אלי המון פעמים, כל ערב. ושנישן יחד מחובקים".

טווסים על הגג \\ גפנה (גפי) אמיר, 1992

רח' אילת, יוני 17'

"לפני חצי שנה, קצת לפני פסח, מאיר ואני נפגשנו במקרה בתור בסופרמרקט. הלכתי לפוצץ את התלושים שנתנו לנו בעבודה על קופסאות פלסטיק ואוכל לחתול. חשבתי שאם אפגש מישהו ואנשא, איזו הגנבה זאת תהיה אם הבית שלי יהיה מסודר: הכל עומד כמו חיילים בארונות, סגור בקופסאות פלסטיק. אני אבשל אורז ותהיה לנו קופסא עם אורז במקרר. כשבעלי יחזור מהעבודה, הוא פשוט יפתח את הקופסא ויעריץ אותי. תמיד אני מפוצצת כסף רק מהפנטזיות שלי. קונה קוט ד'אור לאורחים שאף פעם לא באים. קונה ספות בקסטיאל שבחורים יוכלו למזמז אותי עליהן בפוטנציאל. ותמיד קונסרבים (קופסאות שימורים), למלחמה"

ד"ש מנעורייך \\ אלוהים 90210 \\ גפנה (גפי) אמיר, 2001

"אני זוכרת איך הינו בגיל עשרים, כשהגענו מההיאחזות. הרוסים מהעיר הזאתי וכל ההבטחות שלה. אחרי גיל עשרים הדרך לרכוש חברים חדשים היא להתאהב בהם, לשנוא אותם ולהפוך לידידתם האפלטונית. פתחנו עסק לסנדויצ'ים וכל היום שוטטנו בין בית אסיה לבית I.B.M עם סלי הנצרים שלנו, מוכרים כריכי בריאות חומים על ביצים קשות ונבטי אלפלפה. בערב היינו שוכבים על גדת ירקון, מדמיינים שהאקליפטוסים המשתדרגים זה חיק הטבע. טוב, זה באמת היה. ואנחנו היינו רעננים כמו ברוקולי של סנפרוסט".

עד גיל 21 תגיע לירח \\ גפי אמיר, 1997

רח' אילת, יוני 17'

"ערב אחד אני הולכת לישון, בחורה בת עשרים ושלוש שמתמלאת בתחושת הרפתקה לנוכח האפשרות לעשות את זה על השיש במטבח. בבוקר למחרת אני מתעוררת בת שלושים ושתיים, בלאטה משועממת שראתה כבר כמעט הכל בחיים שלה, המתאווה שמישהו יואיל לחבק אתה כשהאיילון מוצף מים ושהכבישים חסומים. שהוזה על היום בו תטלפן מהעבודה ותאמר 'הדלקת את הבויילר?'".

עד גיל 2 תגיע לירח \\ גפי אמיר, 1997



-

צולם ע"י טל גלעדי, Canon G-15

צאו לים

צאו לים.

לא בקניון, לא בבית הקפה ולא בין כותלי הבית, תצליחו להיזכר בכך שהגלגל מסתובב, נוע תנוע ועונות השנה מתחלפות. 

לא הטמפרטורות של המזגן העילי, לא המצח המבריק ולא עיגולי הרטיבות מתחת לבתי השחי, יסבו את תשומת לבכם לכך שעירנו לבשה לאחורנה שמלה אחרת. קצרה ואוורירית שעוד רגע תדבק לה לגוף.

הים יצליח לגבור על התאורה המלאכותית, התזונה המעובדת והטמפרטורות המותאמות אישית שמטשטשות את הבדלי העונות.

ובמילים אחרות, הקיץ כאן(וגם המצח המבריק. אז פדרו באומץ או הוציאו את הנקבוביות לחופשי).

בחרו יום השבוע בו תאריכו את דרככם הביתה ותעברו בטיילת. המפגש עם הים יכול להיות גם מחווה יומיומית, שכן לביקיני משולשים, כיסא פלסטיק בתשלום, צ'יפס ספוג לחות מהמזנון ותצלום חושף טפחיים ברשתות החברתיות, אין שום קשר לים. 

 מחשבה על טיילות#1

או שזה מפגע אדיר, רצועת שטח שעצם המעבר בה הצליח להשניא עלייך את הים וחווית הים. או שזה מרחב אופקי עם רוח בכיוון הנכון שההליכה והריצה בו הם מקפיצי אנדרופינים ויצרני אנרגיות חיים. 

מחשבה על טיילות#2

טיילת היא למעשה פעולת הנגשה של הים, מקום נחמד ואחלה קונספט, מבלי העימות מול החוף הדביק והמלוכלך (חול זה כמו נצנצים. כשזה פוגע בעורך ובבגדייך זה שם לנצח).

מחשבה על טיילות#3

כוחות עליונים, בבקשה אל תהפכו את הטיילות לשדרת חנויות, אל תמכרו שם אוכל סותם עורקים ואל תנעצו במקומן ומסביבן נדל"ן יוקרתי. כי זה כל מה שנשאר.

תמונות אלה צולמו בסביבות השעה שש בערב, ביום חול. 

אז הגענו לים. מה עושים? (בהנחה שהנכם כבר אוחזים במשקה קר, קבוצות הוואטסאפ על השתק והקצבתם לעניין כשעה לפחות).

+תוהים בחופשת הקיץ. לאן, מתי ובכמה. היא אומנם רחוקה אבל ידוע שהציפייה לחופשה היא החלק הטוב ביותר בה. משכו את הציפייה כמה שיותר. זה בחינם.

 + זמן לקבל החלטה או להגיע תובנה. בין יתרונותיו של הים לספר לך על הסיבה שמערכת היחסים האחרונה כשלה ומה את מחפשת בגברים ולא תמצאי אף פעם. אם הים לא יגלה לך, הוא לפחות יאפשר לך פנאי מחשבתי להסיק את המסקנות בעצמך.

+ קחו איתכם חבר ונהלו איתו שיחה. דברו על ההורים שלכם, על הרעיונות שהלוואי והיה לכם כוח לבצע, על השגרה. 

+הקשיבו לפודקאסט. זה הדבר הבא (למעשה, הנוכחי).

שניים מומלצים: סדרת השיחות של צליל אברהם עם אורחים מזדמנים על הסדרה "בנות". מהפירות הראשונים של "כאן".

כל הפודקסטים של גיקונומי, אבל בפרט השיחות עם רוני קובן, רוני לינדר גנץ ונלי תגר. 

בברכת קיץ נעים,

טל

--

צולם ב Canon G-15

מרחבים עירוניים מוכרים ומקביליהם מעבר לים \\ כיכרות עירנו

אי אפשר להתחיל לדבר על תל אביב מבלי להזכיר את הדבר הגדול שהתחולל בה בשבועות החולפים... הכיכר המוגבהת והצבעונית ירדה. אפשר לקרוא לה סמל (יש נטייה להגזמה בערכו של המת לאחר מותו). 

אני לא יודעת למה ואני לא יודעת איך אבל מבחינתי כאילו הדבר לא קרה. עד שירדו הגדרות הכעורים שהקימה העירייה משני צידי הרחוב (ובמרכזו עד לא מזמן), כנראה שלא אבין עד הסוף שהיא איננה. מרגיש שברגע בו נמחתה כיכר דיזינגוף שכחתי בכלל שהייתה. אולי אני חווה את השלב הראשון במה שנקרא מודל קובלר-רוס.  

ומדוע? מדוע היא איננה עוד? מחשבה שנייה שעלתה במוחי סביב ההרס (גם אתם חושבים שדחפורים מסוג די-9 מעוררים באופן אוטומטי תגובה אמוציונלית אצל ישראלים, מכל הקשת הפוליטית?): מי מחליט איך תיראה העיר- מה ישאר ומה יזוז? מה כוחו של מי שהעיר היא בליבו אל מול בעל המאה? 

--

את ההקדמה הארוכה לסדרת הפוסטים שרשומה זאת היא אחת ממנה, אתם יכולים לקרוא פה.

ובקצרה: כמה אינטרפטציות ופתרונות תכנוניים-עיצוביים למקומות ברחבי העיר שאליהם אנחנו חוזרים שוב ושוב ושוב. 

כמה מכיכרות עירינו וכמה מכיכרות עירם \\

כיכר הבימה

AT&T Performing Arts Center: Sammons Park | Landscape Performance Series

Woolwich Squares by Gustafson Porter,London, United Kingdom

כיכר גבעון

 

Teikyo Heisei University,Nakano, Tokyo

                                              

Stortorget, Gävle, Sweden. By Studio Bernstrand

 

כיכר הסינמטק, רח' הארבעה

 צילום: סטודיו מורן סקלי

 צילום: סטודיו מורן סקלי

 Mazzini square, Jesolo, Italy. Seats by Harris Metalco

 Nicholson Street Mall By Hassell, Melbourne

בפוסט הבא\\ הטיילת שלנו והטיילת שלהם. 

צילום כיכר הבימה וכיכר גבעון:

טל גלעדי

 Canon G-5